<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קל"ה</h1>
<h2>דף מו:</h2>
ועל ארבע אחין שירשו בית וספרי' ומת אחד מהן, וקודם מיתתו נתן חלקו לאחד מקרוביו במתנה גמורה, ולא חלקו עדיין, ועתה טעני' האחין שבחייו השכין להם חלקו מן הבית ומן הספרים נתן להם, ואין להם על זה לא שטר ולא עדים, נר' דאם החזיקו בעלי הבית ג' שנים, והוא היה באותה מדינה, דמצי למחאי ולא מיחה, איבעי למחולי, דקיימ' לן דשותפי' מחזיקין זה על זה, דמשני רבינ', אידי ואידי דנחתו לכוליה, הא דאית בה דין חלוקה וכו', וכגון דחלוקין בעיסתן דאימור מעיסתו קימצו ונאמני' לומ' ממושכני' הם בידינו, במיגו דאי בעו למימ' לקוחין הן בידינו, ובשבועת היסת דאפי' על הקרקע נשבעי' שבועת היסת, כמו שפס' רב האיי זצ"ל וראייתו מפ' הכותב [כתובות פ"ז ע"ב]. אבל אם לא היה הקרקע ברשותם ג' שנים בלא מחאה, לא מהימני לומר ממושכן הוא בידינו בלא עדים ובלא שטר דקרקע בחזקת בעליה קיימ' ויזכה המקבל מתנה בקרקע. ואפי' שבועה דאיני יודע אם משכנה לכם אינו צריך, דאין משביעין בטענת שמא, כמו שאני אומ' שהתובע היתומים ואומ' אביכן היה חייב לי בלא שטר, והן טוענין אין אנו יודעין כלל, אין נשבעים, ואין להאריך. ועל הספרי', לפרש"י דכל ספרי' אינן עשויין להשאיל ולהשכיר, בר מספרי דאגדתא, מהימני לומ' לקוחין הן בידינו. ולפר"ת לא מהימני, אם עשויין להשאיל ולהשכיר, וכיון דהוי פלוגתא דרבוות' המוציא מחבירו עליו הראיה. ומיהו אם נהגתם כר"ת לכתוב שטרות על הספרים, כדיי ר"ת והמנהג לסמוך, וכדאמרי' בפ' איזהו נשך, סיטומתא באתרא דנהגו קנו וכהנה רבות, אבל אם ידוע בעדים שהפקיד הספרי' בידם, ואיכא נמי ראיה, לא מהימני, כדמשמ' בשמעת' באומן [ב"ב מ"ה ע"א], ואין להאריך רק ימים תאריך טב ואריך כנפש נדבה אהבך שוחר טובך מאיר בר ברוך שיחיה.
